יום הולדת

אני רץ, רץ, רץ, לא עוצר. ולמה שאעצור? אני במירוץ מטורף בכדי להשיג אותה. ככה חינכו אותי, רק כך אפשר לשרוד כאן, במקום החם הזה. מסביבי כאלו שלא עומדים בקצב. מתמוטטים, נעלמים מהעולם. אני ממשיך לרוץ אליה. אמרו לי שאקבל פרס. למעשה, נקבל.

סיבוב אחרון. אני מוביל! כמעט נגמר לי האוויר אך אני רואה אותה, כל כך יפה וטהורה, ממתינה למנצח על כסא מוזהב. גברת אמיתית. בקורס הריצה שהעניקו לנו, המריצו אותנו תוך כדי הצגת שקופיות עם תמונותיה. סיפרו לנו שהיא נואשת למישהו שישלים אותה, שיהיה לה כחבר וכמאהב. מובן שזה המריץ אותי. זה או זה, או מוות. והיא- כל כך יפה שבא לי למות. בעצם, לא בא לי למות. אז אני רץ ורץ, ועדיין רץ. זה ארוך, תבינו.

צועקים לי לעצור. אני רק מקווה שלא עקפתי מישהו במקום שאסור, ממש לא מתאים לי דו"ח עכשיו. בדיוק בזבזתי את כל דמי הכיס שלי בארוחה מטורפת במסעדת האשכים. הצעקות נמשכות, נאלצתי לעצור. מסתבר שזו היא. מה היא עושה? היא רצה לעברי ומחבקת אותי חזק. מסתבר שמרוב ההתלהבות עברתי אותה. היא אומרת לי שעכשיו חייבים להתחבק במשך כמה דקות. אני מסכים. זה דווקא כיף. אנו מתחברים ולא זזים. שני חצאים נהפכים לאחד. זה מדהים.

כעת אנחנו גוף אחד. מצטער שרק אני מדבר, אך אלו דברים שמוסכמים על שנינו. בקורס ההוא הראו לי מה עליי לעשות. לשכב. אני אמנם נחשב לעצלן, אך לשכב במשך מספר חודשים? רק לאכול וכמעט לא לזוז? קצת קשה. אך הבטחתי לעצמי לא להישבר, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. בינינו, מה זה 40 שנה במדבר לעומת תשעה חודשים עם אוכל בלי סוף? אסור להתבכיין.

הזמן עובר, אני מרגיש גדול יותר. מעניין מה יש מחוץ למקום הזה. הראו לנו תמונות בודדות, בעיקר של בחורות יפות אך מלאות המחזיקות אותנו ומפנקות ללא הרף. באחת התמונות האישה המלאה דחפה משהו מוזר לפה של אחד מאיתנו כי הוא צעק. אני מקווה שהיא לא הכאיבה לו. בתמונה אחרת הראו אישה המנדנדת אותו מצד לצד. בתמונה השלישית הראו אישה ואיש שוכבים ערומים. ככל הנראה זה היה בטעות, כי המדריך התנצל מיד ואמר שהוא לא יודע איך זה הגיע לשם. צחקנו.

רציתי לשאול מישהו מה התאריך, אך לא היה את מי. מעניין אם יש עוד מירוצים בזמן הזה, או ששלנו היה היחיד. לפעמים אני מרגיש שאנחנו זזים הרבה, כאילו שמישהו נמצא מעלינו. אני זוכר שסיפרו לנו שייתכן כזה מקרה, אם ההורים שלנו (הורים? מה זה?) ממש רוצים אחד את השני. שאלנו אם זה יגרום למירוץ חדש, ואמרו לנו שלא. שאפשר רק מירוץ אחד בכל תשעה חודשים, אחרי אחד שהסתיים. בכל אופן, התזוזות הרגיזו אותי, אז בעטתי בתקרה, וזה עזר. הם הפסיקו, ונרדמתי שוב.

אני צורח. ממש. אור בוהק מגיע לי אל העיניים. אני רואה משהו ונרגע מעט. איפה החדר החם? אני במקום אחר! אני שוב צורח כי אישה ממש מכוערת מחזיקה אותי. זה לא הוגן, בקורס הראו לנו רק בנות יפות. יש גם כאלו? שלא יגעו בי! מוסרים אותי לאישה מזיעה ששוכבת. היא טוענת שהיא אמא שלי. מה זה אמא? מוזר. אני מפסיק לצרוח, 'אמא' לקחה אותי אליה. היא מזיעה אך יש לה ריח מדהים. דווקא יפה. כיף להסתכל עליה. אני צמא, שתראה כבר את העיגול החום שמפיק שתיה. אמרו לי שזה נורא טעים. די לנשק אותי! 'אמא', אני צמא! היא לא מבינה.

גבר נכנס. היא נותנת לו להחזיק אותי. 'זה אבא', היא אומרת. נעים מאוד, טוב להכיר. רק למה אתה כל כך מסריח ואתה מצמיד אותי לחזה שלך? גם לך היה מירוץ עכשיו?