ניפרד בשמחה?

השלג שנערם סביבי היה הכבד ביותר בחמישים השנים האחרונות. כך שמעתי בחדשות ערוץ 10, מפיו של החזאי התורן אך הנצחי דניאל רופ. התפלאתי מהיכן הוא יודע את כל הנתונים הללו. בוודאי יש לו קומבינות עם מישהו מהשירות המטאורולוגי. אין ספק בכך שהוא שכב את דרכו למעמד זה. לבדו לא יכל לדעת כמה מעלות יש במעלות (תרשיחא), או מהו צפוי לנו בימים הקרובים בצפת, צרפת וצורפת. אה, זו אותה מדינה, רק במבטא שונה? כרגיל, יצאתי טמבלון קטן.

בכל מקרה, היה לי קר, וכשקר- ידידיי היקרים, לובשים בגדים חמים בכדי להתחמם, יושבים מול האח (הלא גדול) אשר להבותיו שורפות את הנשמה, וכן צופים בסדרת סרטי הקאלט 'אבא גנוב' עם זה עם השפם. אכן, פעילויות אשר מחממות את הלב. בשל היותי אדם מוזר, טיפש, ועל סף המפגר, יצאתי אל החורף העז כשעליי רק בגדיי הירוקים, תיק גב חום, וחפיסת קלפי 'טאקי', על מנת שאוכל להעביר את המסע בכיף, במידה ואתקל בזרים חביבים, שאוכל לגנוב מהם את כספם באמצעות תחבולותיי הרבות במשחק הקלפים הטוב בעולם.

החלטתי לצאת אל המסע בשל מספר סיבות עיקריות- האחת, מכיוון שרציתי שינוי בחיי האפורים. השניה, משום שהרופא בעמק עזב בגלל חובות לעולם התחתון (אצלנו מדובר בחברות של הלבשה תחתונה. הדוקטור אהב משום מה לרכוש חזיות רבות), ולא יכלתי להישאר שם בחורף. הייתי חייב לשמור על חיי האפורים ולא לסכן אותם. השלישית, צפייה בתכניות מסעות בערוץ הגיאוגרפיה הלאומית, הציתה בי חשק עז לראות עולם, שירגש מעט את חיי. האפורים. בתחילה חשבתי לעזוב בלא שאיש ידע, כולל חברתי לשעבר אליסיה בת מכשפה, אשר הייתה עלולה לנסות לטרפד את תכניתי הגאונית. לדאבוני, כאשר ארזתי את חפציי ויצאתי אל הדרך הארוכה, נשמע קולו של שמנמן לבנבן מאחור. היה זה מומין טרול אשר קרא לעברי 'לאאאא', כשהוא מושך אותיות במידה שהייתה גורמת לאבשלום קור להתהפך במיטתו בחוסר נחת אחרי צפייה ב'פסוקו של יום'. מתברר שהוא רצה למנוע ממני לעזוב את העמק בלא ידיעתו."לאן אתה הולך סנופקין?", שאל אותי השמנדריק המרגיז. ידעתי שלא אוכל לשקר לו הפעם, ואף לא לברוח כאדם אשר ראה את ג' יפית שולחת לו מבטים מפתים-מגעילים בפאב נאלח ברמת השרון אשר באיזור השרון."אני עוזב למסע חורפי. עליי להתרחק מעט, להכיר אנשים, לראות מקומות חדשים, ולאכול מרק עדשים מרשים- שהכינו נשים אשר חיות בעמים כבושים. הבן אותי, איני יכול עוד להיעקץ בלי סוף על ידי יתושים. הם אותי מתישים!".

השמנמן הביט בי בהלם ולא הבין מהיכן יצא לי משפט בעל חרוזים רבים, אשר כלל בתוכו מספר כוסות טמטום, קורט של פיגור שכלי, ושתי כפיות גדושות של פסיכיות. אכן, מתכון המתאר אותי בצורה בלתי רגילה.הוא חיבק אותי למרות שלא ממש חפצתי בכך, והוסיף ליטופים אשר הגעילו אותי עד מאוד. סבלתי אותם מפני שידעתי שבקרוב אברח ממנו לפחות לכמה חודשים טובים, או מצוינים, תלוי בכמות הסמים אשר יישארו לי, ובמאזן הטאקי שלי מול יריביי הנחותים כל כך. ראיתי שזנבו המלוכלך נוגע בתיקי היוקרתי. תיקי הביט בי במבט של 'קח אותי מכאן כבר לפני שאני מקיא את כל מה שבתוכי!'. הרמתי את הקטנצ'יק שלי אל-על, ואמרתי למומין שלום, להתראות, ביי, צ'או, סאלאם, אדיוס, סאלוט, ואף בייוש, בשל קיומה של פקאצה קטנה ומחרידה בתוך נפשי הגברית והבריאה עד מאוד. לרגע אחד חשתי כמו אורפזוש מהרצליה פיתוח, ברגע בו נפרדה לשלום מחברתה הטובה ליפזוש בשיחה שגרתית שנערכה בתכנת הפלא איי-סי-קיו. ברגע השני חשתי שמומין מנסה ללטף אותי עוד, והפעם באמת זזתי משם, בדרכי אל הלא נודע, אל האל נודע, אם זה טוב או רע, שם בלא נודע, כדברי דניאל סנדרסון, זמר אהוב.

טעות אחת קשה העיבה על המסע המתהווה שלי. לצערי, ובשל טמטומי הלא קטן, פרצתי בבכי מר כקילומטר אחרי שהתחלתי ללכת. זה היה בהחלט בכי מר, טעמתי את הדמעות והן יותר מרירות משוקולד ורד הגליל אשר מייצרת אותו בחורה חביבה בשם ורד, במושב נידח בגליל העליון, כמה מפתיע. קראתי על זה ב'בזוקה'.

חזרתי אחורה, אל האוהל היקר שלי, שהיה לי כבית חם בלילות קרים, וכבית חם בלילות לוהטים. נזכרתי כי אינני יכול לעזוב כעת. הוצא כנגדי צו איסור יציאה מן העמק, בשל פרשת ראשון-טורס, בה הואשמתי בשוחד, קבלת דבר במרמה, הוצאת דיבה, הריגה, רצח מדרגה ראשונה, שניה ושלישית, וכן גניבה של מסטיק מחנות מכולת. מפלילים אותי כאן, חברים.

כל שנותר לי הוא לשמור על פרופיל נמוך, להצטלם אך ורק בפרופיל מצדי הימני המושלם, ולסגור כל פרופיל אפשרי ברשת חברתית כלשהי, עד אשר יעבור זעם. הרשע. כרגע הוא מנסה לתפוס את בינבה הקטנה. אך שמעתי את חני נחמיאס טוענת שלעולם הוא לא יצליח, כי בינבה חכמה. כמה חבל שאני לא.