מומין מדאיג אותי לאחרונה. מזמין את עצמו אליי כל היום, מבקש ממני למרוח לו קרם שיזוף, והדבר הגרוע מכל- מעביר את סרטי צ'אק נוריס שלי לטובת צפיה ב'בנות גילמור' ללא הפסקה.האם הוא רומז לי שהוא יוצא מן הארון? אם כך הדבר, עליי לחשוש מאוד ולהסתלק מיד לנדידה ארוכה ביותר. בפעם האחרונה שהתנהג כך, שפך עליי דבש, בלי כוונה כביכול, ואז מיהר לנקות אותי בלהט. נגעלתי ממנו וברחתי מן הבית תוך כדי שאני סוחב את אליסיה על גבי החזק והחסון. אם זה יחזור על עצמו, אני בצרות צרורות, הרבה יותר מהפעם בה נתפסתי גונב עלה מהשיח של המיולין ואמא כעסה עליי מאוד.בכל אופן, באותו הלילה, חלמתי חלום נורא. את תמציתו תוכלו לראות בתמונה שבצד. קמתי בבהלה, וצפיתי באליסיה שלי בוכה. "אתה בוגד בי! אני יודעת הכל!", ייבבה. לא הבנתי דבר ממה שקרה, בשבילי זה היה כמו לשמוע שיר חדש של שלמה ארצי. שאלתי אותה למה לעזאזל היא אמרה זאת, והאם יש לה מידע מבוסס על כך. חששתי שמא היא גילתה שאני מפלרטט עם השכנות באתרי היכרויות באינטרנט. תוך כדי ייבוב נוסף ענתה לי ש"בגדת בי בחלום! זה היה מגעיל כל כך. ידעתי שאסור לי להשאיר אתכם לבד לרגע אחד. אני רוצה שניפרד".
הוכיתי בתדהמה. האם זהו הסוף? תמיד ידעתי שנקבות זה עם הזוי, אך לזרוק מישהו בגלל חלום שהוא חלם? וכיצד היא בכלל הגיעה לחלום הזה ודווקא אליו? היו לי המון חלומות אחרים בהם הייתי באותה התנוחה, איתה. לא אתן שחיי ייהרסו בגלל דבר כזה קטן. הכל באשמתו של השמן הזה. היה חייב להידחף גם אל חלומותיי בלילות?ניסיתי להסביר לה שזה רק משום שאני דואג שמא יקרה מצב כזה, אך היא התעקשה שזוהי אשמתי. "אני הייתי שם וצפיתי בכם. ראיתי שאתה היית האקטיבי והוא הפאסיבי. אין לי מה לומר לך יותר. לך מכאן עכשיו או שזה יהיה גרוע יותר". הבטתי בה. דמעותיה זלגו על הלחיים הלבנות שלה... כאב לי. חשבתי רק על פיתרון אחד. ללכת אל השמנמן המעצבן ולשאול אותו האם הוא יוכל לעזור לי. מובן שבכך סיכנתי את חיי ואת שפיותי, אך הייתי חייב להחזיר אותה אליי, ויהי מה.
"אני לא מאמין שהיא זרקה אותך. תמיד טענתי שאסור לסמוך על רוסיות. תרצה מסאג' כפיצוי סנופי?", שאל אותי מומין. כמעט הקאתי את הצמחים שלעסתי בבוקר בכדי להירגע מהפרידה."אני אסרב הפעם. האם תוכל לעזור לי להשיב אותה?", שאלתי כשבליבי תקווה שהוא יוותר על חלומותיו למען אושרו של מי שהיה חברו הטוב במשך שנים, מאז ימי גן ברוריה ועד ימינו אנו, עצם היום הזה, באושר ועושר וכל החרטא. בשביל האושר אני חייב שהוא יסכים."אני לא יכול לעזור לך הפעם", השיב לי בחיוך. רציתי למלוק את ראשו באותו הרגע. כיצד הוא מעז לומר לי כזה דבר? הרי הכל באשמתו! הטחתי בו האשמות קשות, אך הוא הגיב באדישות. הטחתי בו כסא לראש, אך זה בקושי הזיז לו. אחרי הכל, הוא די גדול."גם אם תתלה אותי זה לא יעזור לך. אני נשבעתי לעצמי לא לעזור למי ששוכב עם אמא שלי". מה? כיצד הוא עלה על זה? הרי הסתרנו זאת טוב מאוד. ושוב, זו לא אשמתי אלא אשמתה. משפחה של נוכלים!"תגיד תודה שלא סיפרתי על כך לאליסיה", הוסיף. נחש שכמותו. בעצם, נחש זו מילה לא מתאימה. הפעם הקאתי.
הלכתי אליה וכרעתי ברך מול ביתה. למזלי, נשאר מעט סחוס בברכי, על אף החלומות הנוראיים ההם. "אליס", זעקתי. "הו דה פאק איז אליס?!", ענו לי שכניה. אוי, נכון. שמה אליסיה. אסור לקצר. צעקתי לה שתצא, ומשלא הגיבה פרצתי את ביתה בכוח. מיותר לציין שלמרות היותי שחקן מושלם, שברתי את שתי רגליי בעת הפריצה. עצוב.בבית החולים 'העמק' באה לבקר אותי אהובתי."אני מצטערת. אתה יודע שאני אוהבת אותך, סוגדת לך, וחמה לך על הצורה. לא אוכל לחיות בלעדיך", אמרה כשפניה דומעות ורטט עבר בכל גופה. "אני רוצה שנחזור. הגעתי למסקנה שחלומות לא אומרים דבר. לאחרונה חלמתי ששכבת עם מומין אמא. זה כל כך מגוחך... קמתי בצחוק מהמיטה ואמרתי שאני סתם מפחדת לאבד אותך".
הבטתי בה. תמיד ידעתי שנקבות זה עם הזוי. לו ידעה כי ההפך הוא הנכון...
נשקתי לה ברוך, וקיוויתי שלעולם לא תגלה את האמת. אני עם סוסי יאור גמרתי.
אוי, שלא נדע. את מה שאמרתי עכשיו, תמחקו מהפרוטוקול מיד.
רשומות
ענק, ענק!
השבמחקכמו תמיד. אין כמו סיפורי סנופקין!:)
עכשיו אלך לקרוא את הסיפור השני גם.
מקווה שתעלה עוד בקרוב.
חג שמח.